מפעלי תחנות בע"מ נ' ארמה

פסק דין

בפניי תביעה לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום של 97,368 ₪, בגין טענות להפרת הסכם שכירות.

מטעם התובעת העידו, מר פריאל אטיאס, והגב' מיכל אחבן, ומטעם הנתבעת העידו הנתבעת בעצמה, ומראלי עטל. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ופסק דיני ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

מבוא:

התובעת הינה בעלים ומחזיקה של קניון באשדוד, ומשכירה חנויות בקניון. בעלה המנוח של הנתבעת שכר חנות בקניון, ולאחר פטירתו, החלה הנתבעת להפעיל את העסק המשפחתי באותה החנות, וחתמה על הסכם שכירות, והסכם ניהול.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות במספר אופנים, בין היתר בכך שלא כדין, לא מסרה בטוחות, כפי התחייבותה של פי הסכם השכירות.

עוד הפרה הנתבעת את הסכם השכירות, על פי הטענה, בכך שלא העבירה הוראות לחיוב חשבונה, לא שילמה את תשלומי השכירות בהתאם למועדים ולסכומים המפורטים הסכם השכירות, והעבירה את זכויותיה במושכר לצד שלישי, מבלי לקבל הסכמת התובעת ובניגוד להסכם השכירות.

בין לבין, שילמה הנתבעת באיחור את החובות בגין דמי השכירות, וכעת עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם, בגובה של 12 חודשי שכירות, כמפורט בסעיף 18.3 להסכם השכירות.

במענה לטענות הנתבעת, טוענת, התובעת כי ההסכם אינו מקפח, ואינו חוזה אחיד, משום שנוהל מו"מ עם עו"ד דוד כהן, גיסה של הנתבעת, אשר שלח הערות ההסכם תוקן בהתאם.

טענות הנתבעת:

הנתבעת מכחישה כי העבירה את השכירות בחנות לאחר, מאשרת כי אחרה בתשלומים, אולם לטענתה שילמה את כל המגיע ממנה.

הנתבעת טוענת, כי המדובר בהסכם שכירות שהינו חוזה אחיד בעל תניות מקפחות.

עוד נטען, כי הנתבעת נאלצה לחתום על הסכם השכירות, בעל התניות המקפחות, משום שהתובעת עמדה על כך שבלא החתימה, תפנה את הנתבעת מהחנות בקניון.

הנתבעת טוענת, כי התובעת ניצלה את מצבה הנפשי הקשה של הנתבעת, עובר לפטירתו של בעלה המנוח, ולפיכך אילצה אותה לחתום על הסכם בלתי הוגן בעליל.

הנתבעת טוענת, כי יש להורות על ביטולן של התניות הקובעות פיצוי מוסכם דרקוני, לאור היותן תניות מקפחות.

הנתבעת טוענת, כי טענות התובעת בעניין ייעוץ משפטי שקיבלה מעו"ד דוד כהן, שהינו גיסה של הנתבעת, אינן נכונות, משום שלא נוהל עימה מו"מ בקשר עם הסכם השכירות.

דיון:

עיון בתצהירה של הנתבעת, ובסיכומי ב"כ הנתבעת יעלה, כי הנתבעת אינה מכחישה, כי לא מסרה בטוחות בהתאם לאמור בהסכם השכירות, ואינה מכחישה כי לא מסרה אמצעי תשלום דמי השכירות, וכי נותרה חייבת תשלומים שונים על חשבון דמי השכירות, אלא שלטענתה, בחודש אפריל 2008 שילמה את החוב, (ראה סעיף 24 לתצהירה של הנתבעת).

המחלוקת העובדתית המרכזית נוגעת לשאלה, האם הנתבעת העבירה את זכויותיה לצדדים שלישיים.